מבחן "מרכז החיים" הוא אבן הראשה של שיטת המיסוי בישראל. לפיו נקבע האם אדם ייחשב ל"תושב ישראל" החייב במס על כלל הכנסותיו ברחבי העולם, או ל"תושב חוץ". אלא שבמציאות המודרנית, שבה אנשי עסקים מנהלים פעילות גלובלית ונמצאים תדיר "על הקו", הגבולות הופכים מטשטשים – ומעלים שאלות משפטיות מורכבות.
התיק של איש העסקים בניגריה: כשחזקות הימים פוגשות את המציאות
במרכז פסק דין עקרוני שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"מ חיים צח נ' פקיד שומה), נדונה טענתו של איש עסקים ישראלי שהקיים פעילות חקלאית ובנייה ענפה בניגריה במשך עשרות שנים. הנישום טען כי עזב את הארץ עוד בשנות ה-80 וכי מרכז חייו העסקי והאישי העיקרי הוא באפריקה. מנגד, פקיד השומה עמד על כך שהזיקות המשפחתיות, החזקת דירת קבע בתל אביב, כרטיסי האשראי, הרכב והשהייה הממושכת בארץ (המקיימת את "חזקת הימים" המספרית) זיקו אותו כתושב ישראל לכל דבר.
השופטת ירדנה סרוסי דחתה את ערעורו של הנישום וקבעה כי הוא לא הצליח לסתור את חזקת הימים, שכן זיקותיו המשפחתיות והאישיות לישראל נותרו חזקות ואמיצות.
החידוש המשפטי והסכנה: שני מרכזי חיים במקביל?
לצד ההכרעה בעניינו הספציפי של הנישום, כללה השופטת סרוסי קביעה מעוררת הדים (בגדר "אמרת אגב" / אוביטר): במציאות הכלכלית של ימינו, ייתכנו מצבים שבהם לאדם אחד יהיו שני מרכזי חיים מקבילים בשתי מדינות שונות.
קביעה זו מעוררת תהיות משפטיות חזקות. דיני המיסוי הבינלאומיים – ובעיקר אמנות המס – נבנו במטרה למנוע כפל מס וליצור "כללים שוברי שוויון" המכריעים לטובת מדינה אחת בלבד. כאשר מדובר במדינה שאין עמה אמנת מס (כדוגמת ניגריה), האפשרות להכיר ב"שני מרכזי חיים" לאותו נישום עלולה ליצור בוקה ומבולקה מיסויית ולחשוף אזרחים למיסוי כפול ולתקלות חמורות.
לצפייה ולקריאה נוספת:
- לצפייה בראיון הטלוויזיוני המלא בערוץ 13:
בראיון לתוכנית "המצעד המשפטי", אני מנתח את השפעת פסק הדין על הקונסטרוקציה המשפטית של תושבות מס, מסביר את משמעות החזקות המספריות ומזהיר מפתרונות משפטיים של "שני מרכזי חיים".
לצפייה בראיון ב-YouTube לחצו כאן - לקריאת הכתבה המורחבת באתר ynet:
סקירה מפורטת של ההליך המשפטי, נסיבות המקרה והניתוח של חזקת הימים.
לקריאת המאמר המלא ב-ynet לחצו כאן