ניכוי הוצאות רכב – רכישת רכב חברה באמצעות נאמן יחיד

פתרון אפשרי לבעיה שנוצרה בעקבות הנוהל החדש
מאת: איתי הכהן, עו"ד

רקע – שינוי הנוהל

לאחרונה הוציא היועץ המשפטי של רשות המיסים הנחיה בדבר שינוי הנוהל שהיה קיים עד כה. עד לשינוי, הוכרו הוצאות רכב חברה בהתאם לתקנות גם כאשר הרישום במשרדי הרישום היה על שם בעל מניות או מנהל בתאגיד ולא על שם החברה (ראו ההנחיה המקורית בתוספת ל-ה"ב 6/90).

על פי ההנחיה החדשה: לא יוכרו עוד הוצאות רכב של חברה כאשר הרכב רשום על שם בעל המניות או מנהל בחברה. ההנחיה החדשה תחול רק על רכבים שנרכשו מיום 1.9.2007 ואילך.

הבסיס המשפטי להוראת הביצוע המקורית

ההוראה המקורית נסמכה על שני עקרונות משפטיים מרכזיים:

• סעיף 2 לחוק המיטלטלין (תשל"א – 1971) – הבעלות במיטלטלין, כמו גם הזכות להחזיק בהם ולעשות בהם שימוש, אינה טעונה רישום
• סעיף 33 לחוק המכר (תשכ"ח – 1968) – הבעלות במיטלטלין עוברת במסירתו לרוכש ואינה טעונה רישום כלשהו

בהתאם לכך, קבעה הפסיקה כי הרישום הנהוג במשרדי הרישוי הינו דקלרטיבי בלבד (כלומר הצהרתי) ואינו קונסטיטוטיבי (כלומר אינו יוצר את הבעלות להבדיל מרישום מקרקעין בטאבו).

ביקורת על המצב המשפטי הקיים

באשר לרכבים, שהינם במקומותינו מיטלטלין בעלי ערך ומשקל כלכלי משמעותי במיוחד במגזר משקי הבית, יש להעלות השגות על התבונה שבמצב המשפטי הקיים. בהסדר הקיים יש משום "לא תשים מכשול בפני עיוור" – רוב הבריות בבואן לרכוש רכב אינן יודעות כי על מנת לוודא העדר שיעבוד על הרכב עליהם לבדוק גם ברשם המשכונות.

על רקע זה יש להבין את הערתו המוצדקת של בית המשפט העליון בענין חברת סהר (רע"א 5379/95): "ראוי שהרשויות המוסמכות תיתנה את הדעת לנושא זה המצריך בדיקה והסדר".

האירוניה העצובה

יש בכך אירוניה עצובה: דווקא הרשויות המוסמכות המופקדות על הגנת הצרכן טרם הזדרזו לעשות לתיקון המעוות בתחום צרכני זה, ודווקא רשות המיסים מינפה את הערתו של בית המשפט לצורך שינוי פרקטיקה שהבסיס המשפטי שלה היה ונותר על כנו.

השפעת הרפורמה בשווי שימוש ברכב

הרפורמה בשווי שימוש ברכב שנעשתה לאחרונה פגעה בחברות הליסינג. יישום ההנחיה החדשה עשוי להקהות בעקיפין את כאב הפגיעה, שכן היא יוצרת תמריץ מסוים לחברות לרכוש רכב בליסינג על פני רכישתו בידי החברה.

אולם, שיקול זה כשלעצמו אינו מהוה סיבה ראויה בידי רשות המיסים להתערב בכללי המשחק בשוק ולשנות נוהל קיים. ההנחיה החדשה שבה ומקנה יתרון לא מוצדק לחברות הליסינג.

הבסיס המשפטי המוטל בספק

יש לתמוה על הבסיס המשפטי של ההנחיה החדשה. כבר בפרשת רז (ע"א 571/84) קבע בית המשפט העליון כי מבחינה עקרונית:

"מיסוי נכס נקבע על פי דיני המס ולא על פי דיני הקנין"

אלא שבהעדר סיבה מיוחדת המצביעה על מהות כלכלית שונה, יש לקבוע את הבעלות בנכס לצורכי מיסוי בהרמוניה עם דיני הקנין.

המסקנה: אם הרכב נרכש בכספי החברה והוא רשום במאזניה כנכס, אין לעובדה כי במשרד הרישוי נרשם הרכב על שם בעל מניות או מנהל כדי לגרוע מזכותה של החברה לנכות הוצאות בגינו, לרבות פחת.

לאור האמור, ההנחיה החדשה אינה עומדת במבחן הביקורת המשפטית.

הפתרון המוצע – מנגנון הנאמנות

ניתן למצוא פתרון לבעיה שנוצרה באמצעות מנגנון הנאמנות שהוכנס לפקודה בתיקון 147.

ההסדר על פי סעיף 75ז' לפקודה

בהתאם להוראות סעיף 75ז' לפקודה, בנאמנות תושבי ישראל:

"יראו את הכנסות הנאמן כהכנסתו של היוצר ואת נכסי הנאמן כנכסיו של היוצר"

יישום המנגנון

חברה בע"מ רשאית לרכוש את הרכב באמצעות נאמן (בעל השליטה או המנהל) ולרשום את הרכב על שמו. במצב דברים זה:

• נכס הנאמנות (הרכב) ייחשב כנכס של היוצר (החברה)
• החברה היא גם "הנהנה" במקרה זה
• יש להכיר בהוצאות בגין השימוש ברכב

הצדקה משפטית

הסדר הנאמנות משקף מבחינה כלכלית ומהותית גם את מצב היחסים בין הצדדים טרם חוקק ההסדר – כאשר רכב שנרכש מכספי חברה נרשם על שם בעל המניות או המנהל הגם שהוא רשום כנכס של החברה בספריה. זו גם ההצדקה המשפטית שעמדה ביסוד הנוהל שהיה קיים עד כה.

הסדר הנאמנות שנקבע לאחרונה בפקודה רק מוסיף תוקף וחיזוק משפטיים למצב שהיה קיים אף קודם לכן.

סיכום והמלצות מעשיות

---

מאמר זה מהווה מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי או מס. לקבלת ייעוץ ספציפי למקרה שלכם, מומלץ להיוועץ בעורך דין או יועץ מס.