מאת: איתי הכהן, עו"ד 1
כל המצוי ולו במעט במסורת היהודית יודע כי תמיכה כספית ברבנים, צדיקים ותלמידי חכמים היתה והינה נוהג מקובל ומשרש היטב בכל קהילות ישראל על כל עדותיהם. כבר המקורות היהודיים התלמודיים מעודדים ומעריפים ברכה למי שמהנה תלמיד חכם מנכסיו. זאת, בצד מקורות הלכתיים אחרים המזהירים את הצד המקבל (הרב) לבל יעשה את תורתו קרדום לחפור בה. האיזון בין המקורות המנוגדים לכאורה כאמור נמצא בכך שמחד גיסא, על הצד המקבל נאסר לדרוש שכר או להתנות את מתן הברכה או העצה בקבלת ממון או כל טובת הנאה אחרת ועליו לעזור לכל הנצרך לברכותיו בלב שלם ובנפש חפיצה מבלי להבחין בין עשיר ורש ומבלי לצפות לתמורה כלשהי. ומאידך גיסא, המקורות היהודיים רואים בעין יפה כל מי שמרצונו החופשי ומנדבת ליבו תומך בתלמידי חכמים שלא לדבר על מי שנותן צדקה באמצעותם.
כמו כן, במסגרת התרבות המפותחת של עזרה הדדית וסיוע לחלשים המושרשת מאד בקהילות ישראל לדורותיהם, השתרשה הנורמה של מתן צדקה בסתר כשמקבל הנדבה אינו יודע מיהו הנותן לבל יתבייש (וזאת בניגוד לתרבות היחצנות שקנתה לה שבת במקומותינו בשנים האחרונות לכל מעשה צדקה וחסד). אחד המכשירים המפותחים לצורך כך הינה קרן הגמ"ח המנוהלת ומרוכזת במקרים רבים על ידי הרב, כאיש שבו נותנים חברי הקהילה אמון רב וכמי שמעורה בפרטים האינטימיים של חברי קהילתו ובתוך כך הוא אמור גם לדעת את מצבם הכלכלי האמיתי ומי מהם אכן נזקק לעזרה.
ברוח תקופתנו ניתן אולי להביט במבט ציני על כל הענין ולטעון כי מדובר בתמימות (במקרה הטוב) מצד אותם תורמים המשלשים את כספם בידי רב כזה או אחר. עם זאת, עצם העובדה כי הנוהג האמור מושרש מאד בתרבות היהודית מזה דורות מעלה תהיות שמא לא כל החוכמה והתיחכום ירדו לעולם בדורנו דווקא ויתכן, שהיתרונות בנוהל האמור, המסדיר באופן דיסקרטי את העזרה לזולת בצד תמיכה בתלמידי חכמים לחיזוק התרבות היהודית, עולה על החסרונות הכרוכים בכך הטמונים בסיכון שמא "רב" כזה או אחר ימעל באמון חסידיו ויעשה בכסף שימוש למטרות זרות.
לאור האמור, השאלה העומדת לדיון ביסוד השומות שהוצאו הינה האם התקבולים האמורים הינם בגדר הכנסה חייבת במס לפי פקודת מס הכנסה? מסתבר שהתשובה על כך כלל אינה נקייה מספקות. שיטת המס הנוהגת אצלנו הינה "שיטת המקור". בניגוד אולי למה שרבים סבורים, לא כל הכנסה חייבת במס בישראל אלא רק הכנסה מאותם מקורות הקבועים בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה (כהכנסה מעבודה, מעסק או ממשלח יד או הכנסות פסיביות מרכוש וכדו'). בכך ירש המחוקק הישראלי את שיטת המיסוי האנגלית שאף היא ביסודה מבוססת על "שיטת המקור". על פי שיטה זו "מתנת שמיים" (windfall), אינה חייבת במס הואיל ואינה נופלת לאחד מהמקורות שנקבעו בפקודה כאמור. הרציונאל העומד מאחורי זה הינו, כי רק הכנסה שהפקתה נובעת "מזכות משפטית" ברת אכיפה שיש לו לאדם בשל שרות או עבודה שעשה למען הזולת או בגין נכס שברשותו חייבת במס ואילו שלמי תודה ונדבה הניתנים מאיש לרעהו מרצון חופשי ומבלי שחלה על הנותן מחוייבות משפטית לעשות כן אינם נכנסים כלל לגדר המס גם אם העשירו את המקבל.
הפסיקה האנגלית ("פס"ד סקוט" לדוגמה) אף הרחיקה לכת בקובעה כי גם תגמול יוצא דופן שמקבל בעל מקצוע (במקרה ההוא עו"ד או רופא שהציל פציינט) בשל שרות שניתן ללקוחו מבלי שהותנה על כך מראש, עשוי להיחשב כמתנת שמים שאינה נכנסת לבסיס המס. וזאת, בתנאי שהנסיבות מלמדות כי אכן מדובר "בנדיבות לב" מצד הנותן (הלקוח) על בסיס וולונטרי שאין בצידו כל מחוייבות משפטית. באנגליה אף הכירו בנסיבות מסויימות במתת מעביד לעובדו בנסיבות מיוחדות כמתת שמים שאינה חייבת במס. אולם בישראל ספק אם ניתן להקיש מכך לאור הוראות ספציפיות הקבועות בפקודה באשר לטובות הנאה הניתנות במסגרת יחסי עבודה. אם כי בנסיבות מסויימות תיתכן טענה שהדבר אפשרי. חריג נוסף מצוי בסעיף 2א' לפקודה, המטיל באופן מפורש מס על השתכרות או רווח מהימורים והגרלות. אולם, היא הנותנת כי אלמלא הוראה מפורשת זו יתכן כי דינן של הכנסות אלו להיות מוצאות מבסיס המס בישראל בשל היותן "מתנת שמים" וזה אכן היה המצב החוקי קודם להוספת הסעיף האמור.
לאור האמור, ספק אם לפי הדין הקיים, תרומות ונדבות שמקבלים רבנים מחסידיהם בין אם המתנות ניתנות בתמיכה ברבנים עצמם ובין אם "כצינור" לצורך העברת הכסף לנזקקים, נכנסות לבסיס המס בישראל. דומה כי אם רוצים לשנות את המצב החוקי, ויש אכן מקום לשקול זאת, יש לשנות את החוק הקיים באופן מפורש כפי שנעשה לגבי הגרלות והימורים אולם שינוי זה לא ראוי שיחול למפרע.